לינהרט נ' דהאמשה מנצור - בע"מ ואח'

החלטה

בענין: בקשה לדחית התביעה על הסף

בפני בקשה לדחית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. על פי הנטען בבקשה, התקיים בין הצדדים הליך בוררות, שתוצאותיו מהוות מעשה בית דין.

הבקשה וטענות הצדדים

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מליקויי בניה בדירה שרכשה במסגרת פרויקט בניה שנבנה עבור קבוצת רוכשים, עימם נמנית אף היא.

נתבעת 1 הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה. נתבע 2 הינו מנהלה ובעל המניות העיקרי בה (להלן ביחד: "הקבלן").

נתבעת 3 הינה חברה קבלנית. נתבעת 4 הינה המנהלת שלה, בעלת המניות ובעלת השליטה בה (להלן ביחד: "היזמית").

דירת התובעת נבנתה על ידי הקבלן בפיקוחה של היזמית.

הבקשה לדחית התביעה על הסף הוגשה על ידי היזמית, והקבלן הצטרף לבקשה על נימוקיה.

על פי הנטען בבקשה, בין התובעת לבין הקבלן התקיים הליך בוררות, שבו הוכרעו טענות התובעת בנוגע לקיומם של ליקויי בניה בדירה. בסופו של ההליך, ניתן פסק בוררות המחייב את הצדדים והמהווה מעשה בית דין, בפרט לאור העובדה שהתובעת פעלה לפי פסק הבוררות, וניכתה את הסכום שקבע הבורר מחובה לקבלן. לגישתם של הנתבעים, פסק הבוררות מונע מן התובעת להגיש תביעה גם בגין נזקים נטענים נוספים, שכן היה עליה לכלול את כל הנזקים הנטענים בתביעתה במסגרת הליך הבוררות.

היזמית הוסיפה, כי הבוררות התקיימה, אומנם, בין התובעת לבין הקבלן, ואולם פסק הבוררות מקים השתק שתקף גם כלפי היזמית, שכן מדובר באותו ענין ובאותם נזקים. בנוסף טענה היזמית, כי במקרה זה חלה הוראת סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיה הואיל והנתבעים הינם מעוולים החבים על אותו נזק, אין התובעת יכולה להיפרע כפיצויים בגין נזקיה הנתבעים בתביעה זו בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתה בפסק הדין הראשון, הוא פסק הבוררות. התובעת נפרעה זה מכבר במלוא הסכום שנקבע בפסק הבוררות, שכן היא ניכתה את הסכום שנקבע בו מסכומים שהיה עליה לשלם לקבלן, ועל כן דין תביעתה להידחות.

לבקשה צרפה היזמית את פסק הבוררות הנטען, ופרוטוקול של ישיבת בוררות שהתקיימה בפני הבורר מיקי יוגב, מחברת מיקי יוגב הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "יוגב"), ששימש כמפקח מטעם היזמית בפרויקט הבניה.

בתגובתה לבקשה טוענת התובעת, כי יש לדחותה בשל הנימוקים הבאים:

לא התקיים כלל הליך בוררות בין הצדדים. "הליך הבוררות" הנטען על ידי הנתבעים אינו אלא פגישה שהתקיימה בעקבות דרישתה של התובעת לקבל מן הקבלן זיכוי בגין עבודות ותיקונים שביצעה על חשבונה, ובעקבות דרישת הקבלן לחייבה בתשלום עבור עבודות נוספות.

המסמך המהווה על פי הנטען פסק בוררות אינו תקף, שכן אין הוא נושא חתימה ותאריך, ולא הומצא לתובעת, אשר ראתה אותו לראשונה רק במצורף לכתבי ההגנה מטעם הנתבעים.

בהליך נפלו פגמים ולתובעת לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה.

עילות התביעה שבכתב התביעה אינן זהות לעילות שבגינן נערך ההליך בין הצדדים.

היזמית לא היתה צד להליך הבוררות, ועל כן לא עומדת לה טענה של מעשה בית דין. לכך מצטרפת העובדה שיוגב שימש כמפקח מטעם היזמית בפרויקט הבניה.

דיון

ההלכה הפסוקה קובעת, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו למחוק תביעה על הסף בזהירות רבה, וימחק תביעה על הסף רק במקרים בהם ברור, כי אין התובע יכול, על יסוד הטענות שבתביעתו, לקבל את הסעד המבוקש. חובת זהירות זו הינה בעלת משנה תוקף כאשר מדובר בדחיה של תביעה על הסף, היוצרת מעשה בית דין. באשר לדחיה על הסף שעילתה מעשה בית דין שנוצר בעקבות הליך בוררות, נפסק בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.07):